החלטה בתיק בש"פ 2841/13

1.       האם נכון להטיל על נאשם שכיהן כראש עירייה ושוחרר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים תנאי האוסר עליו לחזור ולכהן בתפקידו זה, לאחר שהוסרו מרבית התנאים המגבילים אשר מנעו את כהונתו מן הבחינה המעשית? שאלה זו התעוררה בפני בערר על החלטה נוספת שניתנה בעניינו של העורר בגדרם של הליכי המעצר.

2.        הערר שבפני מכוון כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (מ"ת 5604-07-11, השופט י' שפסר) מיום 21.3.2013, אשר דחה את בקשת העורר לעיון חוזר בתנאי שחרורו לחלופת מעצר. באופן ספציפי, בקשה זו הייתה מכוונת לכך שיותר לו לשוב ולמלא את תפקידו כראש עיריית קלאנסווה (להלן: העירייה).

תמצית הרקע העובדתי וההליכים הקודמים

3.        כנגד העורר הוגש בחודש יולי 2011 כתב אישום המייחס לו, בשלושה אישומים, עבירות שונות שאותן ביצע לכאורה בעת שכיהן כראש העירייה. בהתאם לאמור באישום הראשון, העורר דאג לכך שאחד מן החברים במועצת העיר יצולם כשהוא מתחבק עם אישה שאותה שלח אליו מבעוד מועד. לאחר מכן, איים שישלח את התמונות לאשתו של חבר המועצה, אם זה לא יתמוך בעמדתו של העורר בהצבעה מסוימת שנועדה להתקיים במועצה. בגין מעשים אלו יוחסו לעורר עבירות של קשירת קשר לפשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), סחיטה באיומים (לפי סעיף 428 רישא ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין) ואיומים (לפי סעיף 192 לחוק העונשין). כן יוחסה לעורר בגדרי האישום הראשון עבירה של תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 382א(ב)(1) לחוק העונשין, בשל כך שסטר על לחיו של חבר המועצה באחד ממפגשיו עמו. בהתאם לאמור באישום השני, דרש העורר וקיבל סך של 5,000 דולר מקבלן שביצע עבודות בנייה עבור העירייה, כתנאי לכך שהעורר יאשר את העברת התשלום המגיע לו. בגין האמור יוחסה לעורר עבירה של לקיחת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין. בהתאם לאמור באישום השלישי, העורר התקין מערכת מיגון בביתו הפרטי ולאחר מכן דאג כי זו תמומן על ידי העירייה, שלא כדין. בגין מעשים אלו יוחסה לעורר עבירה של מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין.

4.        לבקשת המשיבה, ביום 9.8.2011 בית המשפט קמא הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. אולם, ערר שהגיש לבית משפט זה התקבל באופן חלקי ביום 16.8.2011, במובן זה שהוחלט כי העורר יוכל להציע חלופות מעצר אשר ייבחנו על ידי בית המשפט קמא, ובלבד שחלופת המעצר המוצעת תבטיח שהוא לא יוכל להשפיע על העדים הנמצאים בקלאנסווה (בש"פ 5853/11, השופט א' א' לוי). בהמשך, ולאחר שהציע חלופה מתאימה, שוחרר העורר למעצר בית מלא בנצרת, בכפוף לשורה של תנאים מגבילים: פיקוח צמוד של אחד מארבעת מפקחיו בכל עת, איזוק אלקטרוני, איסור ליצור קשר עם מי מעדי התביעה, צו איסור יציאה מהארץ, וכן הפקדת סך של 60,000 שקל במזומן, התחייבות עצמית וערבות צד ג' של כל אחד מהמפקחים על סך של 100,000 שקל.

5.        נוכח מעצרו של העורר והתנאים המגבילים שבהם הותנה שחרורו, הודיע לו משרד הפנים שנבצר ממנו למלא את תפקידו כראש העירייה, בהתאם להסדר הקבוע בסעיף 14(ג) לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה-1975 (להלן: חוק הרשויות המקומיות). זאת, הן בשל כך שאינו יכול להיות נוכח בישיבות המועצה והן בשל כך שחזרתו לתפקיד תחתור תחת תכליתה של חלופת המעצר - הרחקתו מהמעורבים בפרשה נשוא כתב האישום. משכך, מיום מעצרו של העורר ואילך מילא את מקומו בתפקיד סגנו, עבד אל-כרים ג'מל (להלן: ממלא המקום).

6.        עם התקדמות ההליכים בתיק העיקרי הגיש העורר, מפעם לפעם, בקשות להקלה בתנאי שחרורו, ואלה נדונו הן על ידי בית המשפט קמא והן על ידי בית משפט זה.

7.        חודשים אחדים לאחר שחרורו ממעצר הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בתנאי השחרור, ובגדרה ביקש בין השאר כי יותר לו לשוב ולעבוד כראש עיריית קלאנסווה פעמיים בשבוע. הבקשה נדחתה בעיקרה, בכפוף לכך שבית המשפט קמא הורה על הקלה מסוימת בתנאי השחרור, והתיר לו לעשות שימוש מוגבל בטלפונים ובאינטרנט. ערר שהוגש על החלטה זו נדחה בהחלטתה של השופטת ע' ארבל מיום 11.12.11 (בש"פ 8970/11).

8.        כשישה חודשים לאחר מכן (ובטרם התחילה שמיעת העדויות במשפט) שב העורר וביקש מבית המשפט קמא לבחון את תנאי שחרורו באופן שיותר לו לשהות בעיר קלאנסווה ולשוב ולשמש בה כראש עיר, ולו באופן חלקי. בית המשפט קמא, בהחלטתו מיום 8.5.12, דחה את הבקשה בקובעו כי לא חל שינוי נסיבות אשר מאיין את החשש לשיבוש הליכי המשפט ולהשפעה על העדים. ערר שהוגש על החלטה זו נדחה אף הוא, בהחלטתו של השופט י' דנציגר מיום 11.6.2012 (בש"פ 4313/12).

9.        מקץ שלושה חודשים נוספים ביקש העורר פעם נוספת הקלה בתנאי שחרורו, בקשה שהתמקדה בכך שיותר לו לעבוד במשרד עורכי דין בטירה. בית המשפט קמא דחה את הבקשה, אך ערר שהוגש לבית משפט זה התקבל באופן חלקי בהחלטתו של השופט ס' ג'ובראן מיום 24.9.12 (בש"פ 6747/12). בהחלטה נקבע כי העורר יוכל לצאת לעבודה במשרד עורכי הדין בטירה בשעות היום בליווי אחד ממפקחיו, וכי האיזוק האלקטרוני יבוטל.

10.      בחודש נובמבר 2012, בעקבות בקשה נוספת שהגיש העורר לביטול יתר התנאים המגבילים לשחרורו, התיר לו בית המשפט המחוזי לשהות בתחומי העיר קלאנסווה בתנאי מעצר בית, וזאת בהתחשב, בין היתר, בעובדה שעדותם של העדים המתגוררים בעיר הסתיימה. ערר שהגיש העורר לבית משפט זה נדון בפני השופטת ע' ארבל והתקבל בחלקו ביום 26.12.2012 (בש"פ 9059/12). בהחלטה נקבע כי נוכח חלוף הזמן והעובדה שמרבית עדי התביעה כבר נשמעו, פחתה עוצמת החשש מפני שיבוש הליכי המשפט, הגם שחשש זה עודנו קיים. משכך, נקבע כי העורר יוכל לשהות בכל תחומי העיר קלאנסווה כרצונו, ובלבד שילווה בכל עת על-ידי מפקח.

11.      בעקבות החלטתה של השופטת ארבל פנה העורר לממלא מקומו והודיע לו כי עם הסרת מרבית המגבלות שהוטלו עליו וחזרתו לעיר קלאנסווה לא נבצר ממנו עוד למלא את תפקידו, ועל כן הוא מתעתד לשוב ולעשות כן. היועץ המשפטי למשרד הפנים אישר, באופן עקרוני, עמדה זו. בעקבות זאת, הגישה המשיבה בקשת להבהרת החלטתה של השופטת ארבל, בכל הנוגע לאפשרות העומדת בפני העורר לשוב לכהונתו. בהחלטה המבהירה מיום 3.1.2012 ציינה השופטת ארבל שהחלטתה מיום 26.12.2012 אינה עוסקת כלל בסוגיית חזרתו של העורר לכהן כראש עירית קלאנסווה, וכי אין בהחלטה זו "כדי לבטל את החלטותיהן הקודמות של בתי המשפט שאינן מתירות את חזרתו של המשיב [העורר - ד.ב.א.] לכהונה זו". בעקבות החלטה זו שב והבהיר היועץ המשפטי של משרד הפנים לממונה על מחוז מרכז כי נבצר מהעורר למלא את תפקידו כראש העירייה.

12.      באותו שלב, עתר המבקש לבג"ץ בבקשה להורות כי תבוטל הודעת משרד הפנים לפיה נבצר ממנו לשוב ולכהן בתפקידו כראש העירייה (בג"ץ 496/13). העתירה נדחתה על הסף ביום 14.2.2013. בפסק הדין (מפי השופט ע' פוגלמן, בהסכמת השופטים א' חיות ו'י' עמית) צוין כי מניעותו של העורר מלמלא את תפקידו כראש עיריית קלאנסווה עמדה ברקען של רבות מהחלטותיו של בית משפט זה בכל הנוגע לתנאי שחרורו, וכי למרות שלא ניתנה החלטה מפורשת האוסרת על העורר לחזור לתפקידו, הרי שהתנאים המגבילים שהוטלו עליו נועדו למנוע אפשרות כזאת. עוד נקבע כי הקלת התנאים הפיזיים והגיאוגרפיים של חלופת המעצר לא נועדה לאפשר לעורר לשוב ולכהן בתפקידו, בהתחשב בחשיבות הנודעת למניעת השיבוש של הליכי המשפט בעניין והחשש להשפעה על עדים תוך ניצול מעמדו של העורר כראש העירייה, כמו גם לשם הפגת הסיכון להישנות מעשי עבריינות, בהתחשב בכך שהמעשים המיוחסים לו בוצעו לכאורה במסגרת תפקידו ותוך ניצול מעמדו. בנסיבות אלה, כך נקבע, ככל שהעורר סבור שיש לקבוע תנאי שחרור שאינם מונעים ממנו לחזור לתפקידו כראש העירייה, עליו להגיש בקשה מתאימה במסגרת הליכי המעצר.

13.      על בסיס פסק דין זה, פנה העורר לבית המשפט קמא, בבקשה שיצהיר כי נוכח הסרת מרבית התנאים המגבילים לשחרורו אין מניעה כי ישוב לכהן כראש עיריית קלאנסווה.

14.      ביום 21.3.2013 דחה בית המשפט קמא את הבקשה. ההחלטה הושתתה על כך שבשל הזיקה הישירה בין העבירות שבהן מואשם העורר לבין תפקידו כראש עירייה, חזרתו לתפקיד מעוררת חשש כפול: ראשית, החשש לפגיעה בהליך הפלילי המתנהל נגדו (בעניין זה צוין שחשש זה מתקיים, הגם שבמידה מופחתת, אף בשלב שמיעת ראיות ההגנה); ושנית, החשש להחמרת המסוכנות הנשקפת ממנו.

15.      בית המשפט קמא הבהיר כי תנאי השחרור שנקבעו על ידי המותבים השונים שדנו בעניינו של העורר מעת לעת הפכו את מילוי תפקידו כראש העירייה לבלתי אפשרי בפועל, וכי הנחת היסוד שעמדה ברקע החלטות אלו הייתה כי העורר אינו יכול לכהן בתפקיד זה.

16.      בשולי ההחלטה ולמעלה מן הצורך, הוסיף בית המשפט קמא כי לכאורה ממילא אין מקום לאפשר את חזרתו של העורר לתפקידו גם במישור הציבורי.

17.      הערר שבפני מכוון כנגד החלטה אחרונה זו.

הערר